Vayedaber

רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקִיָּא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אַתְּ אָמַר אֵין זַרְעֵי אִילָן קְרוּיִין זְרָעִים. וְהָכָא אַתְּ אָמַר זַרְעֵי אִילָן קְרוּיִין זְרָעִים. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מִיעֵט הַכָּתוּב אֶת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת קְרוּיִין זְרָעִים. בְּרַם הָכָא רִיבָה הַכָּתוּב עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יודן קפודקיא וכו'. גרסי' להא בפ''ק דפאה שם אחר מילתיה דר''ז עד זרע זרוע אשר יזרע ושם פירשתי:

כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם. מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּזְרַע שְׁנֵי מִינִין בַּכֶּרֶם דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר אֲפִילוּ מִין אֶחָד. עַל דַּעְתּוֹ דְּרִבִּי יוֹנָתָן כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין לְהַחֲמִיר עָלָיו אֲפִילוּ מִין אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין לְהַתְרַייָה שֶׁאִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שָֽׂדְךָ לוֹקֶה. מִשּׁוּם כֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא לִיתֵּן לוֹ שִׁיעוּר אֲחֶרֶת מִן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְכָן אַרְבַּע אַמּוֹת. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁעָשָׂה גֶדֶר מִבִּפְנִים בָּטֵל הַכֶּרֶם. אִם בְּשֶׁעָשָׂה גֶדֶר מִבְּחוּץ זֶהוּ הַמָּחוֹל. אֶלָּא כֵּן נָן קַייָמִין בְּשָׂדֶה שֶׁהָיָה שָׁם שְׂדֵה תְבוּאָה וְהִקְרִיחַ לְתוֹכָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאַתְיָא כִּדְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה אֵין הָאוֹסֵר 36b נַעֲשֶׂה מְחִיצָה לְהַצִּיל. סָֽבְרִין מֵימַר אוֹסֵר נַעֲשֶׂה מְחִיצָה לֵיאָסֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי יוֹנָתָן כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. כְּהִיא דְּאָמַר רִבִּי הֵילָא הֵן דְּאַתְּ אָמַר לֹא אָֽמְרָהּ לְמָה אַתְּ אָמַר. אוֹ כְּהִיא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם עִיקַּר כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם לֹא תִזְרַע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

או. דנתרץ לר' יונתן כהאי דא''ר זעירא לעיל בפ''ק דפאה בהל''ד דלהכי אתא קרא לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים כלומר דבא ללמדנו דבעיקר הכרם דוקא שהוא עובר בלאו ולוקה ולאפוקי בתוך ד''א שאע''פ שאסור ומתקדש מ''מ אינו לוקה אלא על עיקר הכרם ובפ''ק דפאה פירשתי שאפי' עיקר הכרם כבר נטוע הוא לא תזרע כלאים ואי לאו קרא יתירא הו''א עד שיזרע במפולת היד דהכי משמעותיה דלא תזרע שבשעת זריעה לא יהיה כלאים קמ''ל דאפי' מין הכרם כבר נטוע הוא ויש לו עיקר לא תזרע מין השני שהוא כלאים עמו:

כהאי דא''ר הילא. על כרחין לר' יונתן נימא כדר' הילא דאמר הן דאתאמר לא אמרת למה אתאמר. בתמיה כלומר דדעתיה דר' הילא דאין אנו דורשין כלום מיתורא דקראי דכה''ג דללאוי יתירי נאמרו דאל''ה א''כ כל היכא שנאמר לאו אתה שואל למה נאמר הלאו הזה הלא כבר נאמר אני משיב לך דלא אתי לרבויי מידי אלא ללאו יתירא נאמר ולעבור עליו בשני לאוין וה''נ כן:

על דעתיה דרבי יונתן וכו'. השתא מהדר להא דלעיל דלר' יונתן אכתי קשיא לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים דמה דאמרין חברייא לעיל להחמיר עליו אפי' מין אחד מיפרך הוא דאכתי ת''ל דהוה כלאים עם הכרם כשאר שני מינין בכלאי זרעים:

סברין מימר וכו'. האי לא שייך הכא מידי אלא דהש''ס מייתי לה כמו שנשנה לעיל שם אחר זה ולדין מחול הכרם הוא דשייכא כמפורש שם:

ואתייא כדא''ר חנינא וכו'. מילתיה דר' חנינא איתמר לעיל בפ''ד בהל''ב דבעי התם עלה דקאמר לא סוף דבר גדר דמפסיק אלא אפי' עשה פסין ואין בין אחד לחבירו ג''ט ובעי אם אפי' קמה של תבואה או קשין ליחשבו כמחיצה אם בא לזרוע אצל הקמה מצדה האחר ונ''מ דאין צריך להרחיק זרע המין אחר כ''א כשיעור הרחק מהתבואה אם אותו המין הוי כלאים עם הקמה ואע''פ שהוא בתוך ד''א מן הכרם שבצד השנייה של הקמה משום דהקמה הוי הפסק מיהת בין הכרם לאותו מין שנזרע בצדה או דנימא ואתייא כהאי דא''ר חנינא אין האוסר נעשה מחיצה להציל דהואיל ואסור לזרוע תבואה סמוך להכרם ואם כן הקמה עצמה נאסרת שאין שם ד' אמות אינה נעשה מחיצה להציל את המין האחר. הכי איתמר התם. והשתא קאמר הכא דאתייא הא דר' בון כדא''ר חנינא שאין הקמה של תבואה שנשארה מכאן ומכאן נעשית מחיצה להציל את המין האחר שנזרע מצדה אם אין כאן ד''א ממנו להכרם דאם הקמה היתה מצלת כמחיצה א''כ ליכא כאן אלא מין אחד אצל הכרם דהמין האחר כליתיה דמי ואכן בעינן שני מינין מלבד הכרם כדלעיל:

אינו כי אנן קיימין. או אלא כי אנן קיימין. כלומר אלא על כרחך אי אתה יכול לפרש בענין אחר אלא בכה''ג בשדה וכגון שהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ד''א שהקריח ועקר בתבואה מקום רחב ד''א בכדי שיעשה שם כרם דאין כרם פחות משתי שורות ובין השורות לא יהיה פחות מד''א וכגון שיש עוד מין אחר אצל התבואה מצד האחר ועכשיו הן שני מינין מלבד הכרם ושיעורן שצריך להרחיק מן הכרם ד''א והכי אזהר רחמנא לא תעשה אותן שני מינין אצל הכרם לפי שאתה גורם יותר לכלאים ממה שהיה דבין אלו שני מינין היה יכול לתקן בהרחק כל דהו ועכשיו הוו כלאים עד שיהא שיעור אחר והוא ד''א והיינו כדאמרן והש''ס שקיל וטרי עד דמסיק דלא מיתוקמא מילתא דר' בון בגדר אלא כן אנן קיימין ושפיר מיתוקמא מילתיה:

זהו המחול. כלומר הא נמי לא מצית אמרת דאי הכי קשיא מאי האי דקאמר ד''א הרי אם הגדר מבחוץ והשני מינין הן מלפנים מהגדר אצל הכרם א''כ זהו מחול הכרם ששנינו לעיל בפ''ד שהוא בין כרם לגדר ואסור להביא זרע עד שיהו י''ב אמה מן הכרם לגדר ואמאי נקט הכא ד''א:

בטל הכרם. א''כ בטל ג''כ הכרם דהא אנן אליבא דר' יאשיה קיימינן דבעי שני מינין מלבד הכרם וכשעשה הגדר מבפנים לבין שני המינין ליכא השתא כ''א מין אחד אצל הכרם ואין כאן כלאי הכרם כמו דליכא כלאים מאלו שני המינין:

אם בשעשה הגדר מבפנים. בין שני המינין דליכא כלאים בלא הכרם:

מה אנן קיימין. על הא דר' בון פריך דמדקאמר דקרא אתא ליתן לו שיעור אחר והיכא רמיזא שיעור אחר אלא ש''מ דה''ק לא תזרע כרמך כלאים כלו' שיש כאן שני מינין ואף שהן אינן נזרעין כלאים לא תזרע כרמך ותגרום שיהא כלאים וכגון שבין השני מינין יש גדר מפסיק וכיוצא בו וא''כ בלאו הכרם לא הוו כלאים אלא שהכרם עושה כלאים מפני שצריך בו הרחק אחר משאר שני מינין והיינו ליתן לו שיעור אחר דקאמר והלכך פריך ה''ד להא:

ליתן לו שיעור אחרת. דבכלאי זרעים לא קפדינן אלא אשיעור יניקה אבל כלאי הכרם שיעור אחר יש לו מן ששה טפחים לגפן יחידית וכן ד''א לכרם של שתי שורות:

על דעתיה דר' יאשיה וכו' לאיזה דבר נאמר וכו'. כלומר דאף על גב דלר' יאשיה איצטריך ללמד דבעינן שיהא כרמך ועוד כלאים משאר ב' מינין מ''מ קשיא דאי הכי כבר עובר הוא משום כלאי זרעים וקאמרי חברייא דלענין התראה שאם התרו בו משום כלאי זרעים לוקה ואי משום כלאי הכרם לוקה:

חברייא אמרין. אליבא דר' יונתן להחמיר עליו אפי' מין אחד לקמן פריך עלה דהא מין אחד תיפוק ליה מכלאי זרעים ומשני לה:

על דעתיה דר' יונתן וכו'. כלומר דמפרש דכל חד וחד דריש לפי שיטתו לקרא דכלאי הכרם לאיזה דבר נאמר הלא הוא בכלל שדך לא תזרע כלאים:

מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם. דקרא הכי משמע לא תזרע את שהוא כלאים בכרם:

אם בשעשה גדר מבחוץ. כלומר ואי דתפרש דה''ק לא תזרע כרמך כלאים היינו שיש כאן שני מינין והן כלאים מלבד הכרם שהגדר הוא מבחוץ לשני המינין וא''כ הן כלאים ואזהר רחמנא דלא יהו אלו שני מינין אצל הכרם דאף שהן כלאים בלא הכרם מ''מ אותן שני המינין יכול אתה לתקן בהרחק כל דהו בשיעור יניקה או לנטות זה לצד זה וזה לצד אחר דבהכי נמי לא הוו כלאים כדאמרינן לעיל בפ''ג גבי כלאי זרעים ואלו עכשיו שהן אצל הכרם הוו כלאים בשביל הכרם דבעי הרחקה טפי וזהו דקאמר ליתן לו שיעור אחר:

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא מוּתָּר לַחְפּוֹר בּוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מַהוּ לַחְפּוֹר בּוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְלַמְּדִין לְעִנְייַן אִיסוּר כָּךְ לְעִנְייַן הֵיתֵר לֹא יְלַמְּדוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

על דעתיה דר' יוחנן ניחא. כלומר ניחא לן הא דפשיטא שמותר לחפור בשדהו בשביעית בורות שיחין ומערות שהרי אפי' חרישה שהיא לצורך עבודת הקרקע קאמר דאינה אסורה מן התורה:

על דעתיה דר' אלעזר. אלא לר' אלעזר דקסבר חרישה אסורה מן התורה:

מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות. מי אמרינן דכל עבודה בקרקע אסור או דילמא דלמדין אנו מן הפרט דדוקא דומיא דהני שהן עבודה לצורך הקרקע הוא דאסור:

כשם שאין מלמדין וכו'. כלומר דמהדר הש''ס דמאי קמיבעיא לך אדרבה לר' אלעזר טפי פשיטא לן דמותר דאילו לר' יוחנן איכא למיפרך דכשם שאין מלמדין מן הפרט לענין איסור דלא קאי בל''ת על החרישה כך לענין היתר חפירת בורות לא ילמדו דאימא ושבתה הארץ הקפידה התורה כל שהוא עושה בארץ ומיהת עובר בעשה הוא ואפ''ה אמרת דלרבי יוחנן מותר ומכ''ש לר''א דכשם שמלמדין לענין איסור כך ילמדו לענין היתר:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי הַמְחַפֶּה בְּכִלְאַיִם לוֹקֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם אֵיךְ אֶפְשַׁר כִּלְאַיִם עַל יְדֵי חֲרִישָׁה לֹא בִמְחַפֶּה. וַהֲוָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וגו'. בְּנִי אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַיָּא יְכִיל אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַמְקַייֵם 37a עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לַעֲבוֹר שֶׁמָּא לִלְקוֹת. וְהָכָא לִלְקוֹת אֲנָן קַייָמִין. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּינָן שְׁבִיעִית אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי עֲקִיבָה. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר לוֹקִין עַל יְדֵי חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין לוֹקִין עַל יְדֵי חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. מַה טַעַם דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֙י כְּלָל. שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר פְּרָט. הַזֶּרַע וְהַזֶּמֶר בִּכְלָל הָיוּ וְלָמָּה יָֽצְאוּ לְהַקִּישׁ אֵלֶיהֶן וְלוֹמַר לָךְ מַה זֶרַע וְזֶמֶר מְיוּחָד שֶׁהֵן עֲבוֹדָה בָאָרֶץ וּבְאִילָן אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא עֲבוֹדָה בָאָרֶץ וּבְאִילָן. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵי דְבָרִים הֵן וּשְׁנֵי דְבָרִים יָֽצְאוּ מִן הַכְּלָל חוֹלְקִין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר חוֹלְקִין. אִית לֵיהּ לַחֲלוֹק אֵינָן חוֹלְקִין הָא לְלַמֵּד מְלַמְּדִין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן מְלַמְּדִין. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַכְּלָל בַּעֲשֵׂה וּפְרָט בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֵין עֲשֵׂה מְלַמֵּד עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין לֹא תַעֲשֶׂה מְלַמֵּד עַל עֲשֵׂה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שני דברים הן. לא תזרע ולא תזמור ושני דברים שיצאו מן הכלל חולקין בתמיה ופלוגתא היא פ' כלל גדול ובסנהדרין שם בהא דאמרינן הבערה יצאת מן הכלל לחלק ללמד על הכלל כולו לענין חילוק חטאות וחייבין על כל אחת ואחת וכן כרת באחותו דאמרינן דיצאת לחלק ואם שני דברים יצאו מן הכלל כגון הכא בשביעית וכן לא תנחשו ולא תעוננו דבכלל כל כישוף היה ויצאו מן הכלל פליגי בהא דלתני ר' ישמעאל התם חולקין הן כלומר מלמדין הן על הכלל כולו לענין חילוק חטאות ותנא דפליג עליה שם ס''ל דשני דברים שיצאו אינן חולקין דהוה להו כשני כתובים ואין מלמדין ור' יוחנן ס''ל כהאי תנא דאינן חולקין ואכתי לא אסיק טעמייהו עד לקמן:

ולית ליה לר' אלעזר חולקין. כלומר דשואל הש''ס דאם בגופה דמילתיה פליג על ר' יוחנן בכללא דחולקין דסבירא לן כתנא דפליג על ר' ישמעאל ושני דברים אין חולקין וכי לית ליה להאי כללא אלא דפוסק כר' ישמעאל ובסנהדרין גריס ועל דעתיה דר''א אינן חולקין והיינו הך דהש''ס שואל אם ר''א אית ליה נמי האי כללא בעלמא דאינן חולקין והכא טעמא אחרינא איכא כדלקמיה או דר''א כר' ישמעאל ס''ל דשני דברים חולקין הן:

אית ליה. וקאמר הש''ס דאף ר''א אית ליה האי כללא וכת''ק דר' ישמעאל דשני דברים אינן חולקין מיהו שאני ליה בין ענין לחלק ובין ענין להקיש כדמסיק:

לחלוק אינן חולקין. דלענין ללמד על הכלל לחלק שיהא חייב על כל או''א אין אנו למדין משני דברים שיצאו מן הכלל הא ללמד על הכלל לענין להקישו להפרט כדהכא דקאמר מה הפרט מפורש מיוחדין שהן עבודה בארץ וכו' בהא ס''ל לר''א דמלמדין:

ולית ליה לר' יוחנן מלמדין. ואם ר' יוחנן פליג וס''ל דאף לענין להקיש אין מלמדין:

שנייא היא. בעלמא ס''ל דמלמדין ושאני הכא שהכלל הוא בעשה ושבתה הארץ והפרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על ל''ת וכן אין הל''ת מלמד על העשה:

מה עביד לה ר' יוחנן. ומה טעמא סבירא ליה אין לוקין:

הזורע והזומר בכלל היו. בכלל ושבתה הארץ ולמה פרט הכתוב להן ודריש להו במדה דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא ולענין להקיש אליהן דכל דבר שהוא עבודה בארץ או באילן לוקין עליהן:

פתר לה שביעית דר' אלעזר. כלומר אליבא דר''א שפיר מוקמינן לה נמי כר''ע דאיהו ס''ל דל''פ תנאי בזה ולכ''ע לוקין על החרישה בשביעית כדפליגי בהא ר''א ור''י וסוגיא זו עד סוף הלכה גרסינן לה בשבת פרק כלל גדול ובפ''ז דסנהדרין בהלכה ה':

כלום. ומדחי להא דר''ל דכלום אר''ע אלא לעבור בל''ת שמא ללקות הוא דקאמר בתמיה ועוד על כרחך דההיא מתני' לאו כר''ע מיתוקמא מן הדא דתנינן התם נמי שביעית וכי אית לך למימר שביעית כר''ע והא לדידיה אין לוקין על החרישה בשביעית:

בתר וכו'. אחר כל השבחים הללו אומר אני דלא מוכחא מהתם מידי שיכול אני לפרש להאי מתני' במקיים להכלאים לחוד ור''ע הוא דאמרינן לעיל דס''ל דעובר בל''ת:

והוה ר' ינאי מקלס ליה. לר' יוחנן וקרא עליו מקראות הללו הזלים זהב מכיס היא התורה החמודה מזהב ומצויה היא אצלך כזהב בכיס. בני אל ילוזו מעיניך. שכל זמן שאתה הוגה בהן אתה מוצא בהן טעמים הרבה ועל שהוציא הדין ממשנה זו:

א''ל ר' יוחנן. כששמע זה ממנו ולאו מתני' היא בפ' אלו הן הלוקין דתנינן שם יש חורש בתלם אחת וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין ובכלאים בכרם ובשביעית וי''ט וכהן ונזיר בבית הטומאה וקתני כלאים בכרם וכי האיך אפשר כלאים ע''י חרישה לאו במחפה שבשעה שחורש מחפה את הכלאים אלמא מחפה בכלאים לוקה:

המחפה בכלאים. שחיפה אותן בעפר וזה עשה מעשה בקיומן לפיכך לוקה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source