Kilayim
Daf 36b
כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם. מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּזְרַע שְׁנֵי מִינִין בַּכֶּרֶם דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר אֲפִילוּ מִין אֶחָד. עַל דַּעְתּוֹ דְּרִבִּי יוֹנָתָן כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין לְהַחֲמִיר עָלָיו אֲפִילוּ מִין אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין לְהַתְרַייָה שֶׁאִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שָֽׂדְךָ לוֹקֶה. מִשּׁוּם כֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא לִיתֵּן לוֹ שִׁיעוּר אֲחֶרֶת מִן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְכָן אַרְבַּע אַמּוֹת. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁעָשָׂה גֶדֶר מִבִּפְנִים בָּטֵל הַכֶּרֶם. אִם בְּשֶׁעָשָׂה גֶדֶר מִבְּחוּץ זֶהוּ הַמָּחוֹל. אֶלָּא כֵּן נָן קַייָמִין בְּשָׂדֶה שֶׁהָיָה שָׁם שְׂדֵה תְבוּאָה וְהִקְרִיחַ לְתוֹכָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאַתְיָא כִּדְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה אֵין הָאוֹסֵר 36b נַעֲשֶׂה מְחִיצָה לְהַצִּיל. סָֽבְרִין מֵימַר אוֹסֵר נַעֲשֶׂה מְחִיצָה לֵיאָסֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי יוֹנָתָן כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. כְּהִיא דְּאָמַר רִבִּי הֵילָא הֵן דְּאַתְּ אָמַר לֹא אָֽמְרָהּ לְמָה אַתְּ אָמַר. אוֹ כְּהִיא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם עִיקַּר כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם לֹא תִזְרַע.
Traduction
Par le même verset: ''tu n’ensemenceras pas dans ta vigne des hétérogènes'', on apprend que l’on n’est coupable envers la loi qu’en semant dans une vigne 2 espèces étrangères entre elles selon R. Yoshia (249)Voir Babli, (Berakhot 22a), (1, p. 390).; mais, selon R. Yonathan, une seule espèce suffit à constituer le Kilayim dans la vigne (soit une espèce jointe aux pépins), car il se fonde sur le verset (Lv 19, 19): tu ne sèmeras pas d’hétérogènes dans ton champ (où il n’est question de vigne). Mais alors quelle induction tirer du verset: tu n’ensemenceras pas dans ta vigne des hétérogènes? Ce verset a pour seul but, dirent les compagnons, d’insister sur la défense et d’indiquer qu’une espèce étrangère à la vigne est aussi interdite. Mais quant à R. Oshia, qui n’admet pas cette explication, quelle règle tire-t-il du second verset? Il s’agit là, fut-il répondu, de donner un double avertissement; et en cas de transgression on est doublement coupable. Selon R. Aboun bar R. Hiya, il s’agit, par le second verset, d’indiquer dans quelle mesure d’espace les espèces étrangères sont considérées comme mêlées ou non; or, entre 2 espèces diverses de blé la distance doit être supérieure à 6 palmes (250)Comp. Ci-dessus, 1, dernier., tandis qu’entre le blé et la vigne il faut un espace supérieur à 4 coudées (251)Comp. Ch. (4, 1).. Dans quel cas R. Aboun suppose-t-il que, selon R. Oshia, il y ait à la fois mélange de semences et mélange de vigne (pour que l’on doive tenir compte des 2 mesures)? De quel côté se trouvera la haie qui est exigible pour constituer le mélange des semences? Si c’est à l’intérieur du champ qu’elle se trouve (entre les semences et le plant de vigne), la vigne en est séparée; si la haie est à l’extérieur, entourant les 3 sortes, l’endroit semé s’appelle contour de la vigne (4, 1); comment donc y a-t-il jonction? Au cas où, dans un champ de blé, on a laissé une plate-bande vide de 4 coudées (à une extrémité de cette bande, on a semé 2 espèces et à l’autre extrémité on a planté de la vigne, mélange interdit, à moins de 4 coudées d’écart). Ceci est conforme à ce qu’a dit R. Hanina (4, 2): l’objet qui provoque l’interdiction ne peut pas servir de séparation, pour autoriser la présence d’un autre produit (le blé placé entre les ceps et les semences ne peut pas les séparer, parce qu’il est interdit lui-même); et l’on ne confond pas lesdites semences avec le blé (au point d’annuler le mélange et d’en séparer les ceps), car le blé reste isolé et maintient l’interdiction. Quant à R. Yonathan (qui défend même 2 espèces sans cep), on comprend l’application du verset: tu n’ensemenceras pas dans ton champ des hétérogènes. Mais à quoi appliquer les mots: tu ne sèmeras pas d’hétérogènes dans ta vigne? Ils sont nécessaires, selon la remarque de R. Hila, qui dit: la déduction que tu fais du premier verset (appliquant la défense à la vigne) ne serait pas explicite dans la loi s’il n’y avait pas ce verset spécial (252)Littéral.... Pour ce que tu dis (à la défense de la loi sur les semences hétérogènes), elle n'a pas indiqué de motif pourquoi elle le dit.. Or, rien ne l’autoriserait à faire cette déduction sans le texte précis. Ou bien encore, son avis est conforme à celui de R. Zeira qui dit: le verset tu n’ensemenceras pas dans ta vigne, etc., indique que l’on est seulement passible de la peine des coups de lanière lorsque l’on sème dans une vigne, non pour les autres mélanges agraires.
Pnei Moshe non traduit
מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם. דקרא הכי משמע לא תזרע את שהוא כלאים בכרם:
על דעתיה דר' יונתן וכו'. כלומר דמפרש דכל חד וחד דריש לפי שיטתו לקרא דכלאי הכרם לאיזה דבר נאמר הלא הוא בכלל שדך לא תזרע כלאים:
חברייא אמרין. אליבא דר' יונתן להחמיר עליו אפי' מין אחד לקמן פריך עלה דהא מין אחד תיפוק ליה מכלאי זרעים ומשני לה:
על דעתיה דר' יאשיה וכו' לאיזה דבר נאמר וכו'. כלומר דאף על גב דלר' יאשיה איצטריך ללמד דבעינן שיהא כרמך ועוד כלאים משאר ב' מינין מ''מ קשיא דאי הכי כבר עובר הוא משום כלאי זרעים וקאמרי חברייא דלענין התראה שאם התרו בו משום כלאי זרעים לוקה ואי משום כלאי הכרם לוקה:
ליתן לו שיעור אחרת. דבכלאי זרעים לא קפדינן אלא אשיעור יניקה אבל כלאי הכרם שיעור אחר יש לו מן ששה טפחים לגפן יחידית וכן ד''א לכרם של שתי שורות:
מה אנן קיימין. על הא דר' בון פריך דמדקאמר דקרא אתא ליתן לו שיעור אחר והיכא רמיזא שיעור אחר אלא ש''מ דה''ק לא תזרע כרמך כלאים כלו' שיש כאן שני מינין ואף שהן אינן נזרעין כלאים לא תזרע כרמך ותגרום שיהא כלאים וכגון שבין השני מינין יש גדר מפסיק וכיוצא בו וא''כ בלאו הכרם לא הוו כלאים אלא שהכרם עושה כלאים מפני שצריך בו הרחק אחר משאר שני מינין והיינו ליתן לו שיעור אחר דקאמר והלכך פריך ה''ד להא:
אם בשעשה הגדר מבפנים. בין שני המינין דליכא כלאים בלא הכרם:
בטל הכרם. א''כ בטל ג''כ הכרם דהא אנן אליבא דר' יאשיה קיימינן דבעי שני מינין מלבד הכרם וכשעשה הגדר מבפנים לבין שני המינין ליכא השתא כ''א מין אחד אצל הכרם ואין כאן כלאי הכרם כמו דליכא כלאים מאלו שני המינין:
אם בשעשה גדר מבחוץ. כלומר ואי דתפרש דה''ק לא תזרע כרמך כלאים היינו שיש כאן שני מינין והן כלאים מלבד הכרם שהגדר הוא מבחוץ לשני המינין וא''כ הן כלאים ואזהר רחמנא דלא יהו אלו שני מינין אצל הכרם דאף שהן כלאים בלא הכרם מ''מ אותן שני המינין יכול אתה לתקן בהרחק כל דהו בשיעור יניקה או לנטות זה לצד זה וזה לצד אחר דבהכי נמי לא הוו כלאים כדאמרינן לעיל בפ''ג גבי כלאי זרעים ואלו עכשיו שהן אצל הכרם הוו כלאים בשביל הכרם דבעי הרחקה טפי וזהו דקאמר ליתן לו שיעור אחר:
זהו המחול. כלומר הא נמי לא מצית אמרת דאי הכי קשיא מאי האי דקאמר ד''א הרי אם הגדר מבחוץ והשני מינין הן מלפנים מהגדר אצל הכרם א''כ זהו מחול הכרם ששנינו לעיל בפ''ד שהוא בין כרם לגדר ואסור להביא זרע עד שיהו י''ב אמה מן הכרם לגדר ואמאי נקט הכא ד''א:
אינו כי אנן קיימין. או אלא כי אנן קיימין. כלומר אלא על כרחך אי אתה יכול לפרש בענין אחר אלא בכה''ג בשדה וכגון שהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ד''א שהקריח ועקר בתבואה מקום רחב ד''א בכדי שיעשה שם כרם דאין כרם פחות משתי שורות ובין השורות לא יהיה פחות מד''א וכגון שיש עוד מין אחר אצל התבואה מצד האחר ועכשיו הן שני מינין מלבד הכרם ושיעורן שצריך להרחיק מן הכרם ד''א והכי אזהר רחמנא לא תעשה אותן שני מינין אצל הכרם לפי שאתה גורם יותר לכלאים ממה שהיה דבין אלו שני מינין היה יכול לתקן בהרחק כל דהו ועכשיו הוו כלאים עד שיהא שיעור אחר והוא ד''א והיינו כדאמרן והש''ס שקיל וטרי עד דמסיק דלא מיתוקמא מילתא דר' בון בגדר אלא כן אנן קיימין ושפיר מיתוקמא מילתיה:
ואתייא כדא''ר חנינא וכו'. מילתיה דר' חנינא איתמר לעיל בפ''ד בהל''ב דבעי התם עלה דקאמר לא סוף דבר גדר דמפסיק אלא אפי' עשה פסין ואין בין אחד לחבירו ג''ט ובעי אם אפי' קמה של תבואה או קשין ליחשבו כמחיצה אם בא לזרוע אצל הקמה מצדה האחר ונ''מ דאין צריך להרחיק זרע המין אחר כ''א כשיעור הרחק מהתבואה אם אותו המין הוי כלאים עם הקמה ואע''פ שהוא בתוך ד''א מן הכרם שבצד השנייה של הקמה משום דהקמה הוי הפסק מיהת בין הכרם לאותו מין שנזרע בצדה או דנימא ואתייא כהאי דא''ר חנינא אין האוסר נעשה מחיצה להציל דהואיל ואסור לזרוע תבואה סמוך להכרם ואם כן הקמה עצמה נאסרת שאין שם ד' אמות אינה נעשה מחיצה להציל את המין האחר. הכי איתמר התם. והשתא קאמר הכא דאתייא הא דר' בון כדא''ר חנינא שאין הקמה של תבואה שנשארה מכאן ומכאן נעשית מחיצה להציל את המין האחר שנזרע מצדה אם אין כאן ד''א ממנו להכרם דאם הקמה היתה מצלת כמחיצה א''כ ליכא כאן אלא מין אחד אצל הכרם דהמין האחר כליתיה דמי ואכן בעינן שני מינין מלבד הכרם כדלעיל:
סברין מימר וכו'. האי לא שייך הכא מידי אלא דהש''ס מייתי לה כמו שנשנה לעיל שם אחר זה ולדין מחול הכרם הוא דשייכא כמפורש שם:
על דעתיה דרבי יונתן וכו'. השתא מהדר להא דלעיל דלר' יונתן אכתי קשיא לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים דמה דאמרין חברייא לעיל להחמיר עליו אפי' מין אחד מיפרך הוא דאכתי ת''ל דהוה כלאים עם הכרם כשאר שני מינין בכלאי זרעים:
כהאי דא''ר הילא. על כרחין לר' יונתן נימא כדר' הילא דאמר הן דאתאמר לא אמרת למה אתאמר. בתמיה כלומר דדעתיה דר' הילא דאין אנו דורשין כלום מיתורא דקראי דכה''ג דללאוי יתירי נאמרו דאל''ה א''כ כל היכא שנאמר לאו אתה שואל למה נאמר הלאו הזה הלא כבר נאמר אני משיב לך דלא אתי לרבויי מידי אלא ללאו יתירא נאמר ולעבור עליו בשני לאוין וה''נ כן:
או. דנתרץ לר' יונתן כהאי דא''ר זעירא לעיל בפ''ק דפאה בהל''ד דלהכי אתא קרא לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים כלומר דבא ללמדנו דבעיקר הכרם דוקא שהוא עובר בלאו ולוקה ולאפוקי בתוך ד''א שאע''פ שאסור ומתקדש מ''מ אינו לוקה אלא על עיקר הכרם ובפ''ק דפאה פירשתי שאפי' עיקר הכרם כבר נטוע הוא לא תזרע כלאים ואי לאו קרא יתירא הו''א עד שיזרע במפולת היד דהכי משמעותיה דלא תזרע שבשעת זריעה לא יהיה כלאים קמ''ל דאפי' מין הכרם כבר נטוע הוא ויש לו עיקר לא תזרע מין השני שהוא כלאים עמו:
רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקִיָּא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אַתְּ אָמַר אֵין זַרְעֵי אִילָן קְרוּיִין זְרָעִים. וְהָכָא אַתְּ אָמַר זַרְעֵי אִילָן קְרוּיִין זְרָעִים. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מִיעֵט הַכָּתוּב אֶת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת קְרוּיִין זְרָעִים. בְּרַם הָכָא רִיבָה הַכָּתוּב עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ.
Traduction
R. Judan de Cappadocie (253)Neubauer, géographie, p. 318. demanda en présence de R. Yossé: comment se fait-il que tantôt l’on ne considère pas les plans d’arbres comme semences (et qu’ils ne constituent pas un mélange interdit dans la vigne), et que tantôt (8, 8) on leur donne cette valeur (au point de devenir susceptibles d’impureté dans un pot non troué)? C’est que, fut-il répondu, comme la Bible, en parlant du mélange interdit à la vigne, désigne spécialement ce que l’on a l‘habitude de semer, elle entend exclure ce que l’on ne nomme pas semences; tandis qu’au sujet de l’aptitude à l’impureté, on met en évidence les mots du Lévitique (11, 37): sur de la semence de verdure qui est plantée (pour dire que celle-là seule reste pure du contact de tout cadavre).
Pnei Moshe non traduit
ר' יודן קפודקיא וכו'. גרסי' להא בפ''ק דפאה שם אחר מילתיה דר''ז עד זרע זרוע אשר יזרע ושם פירשתי:
Kilayim
Daf 37a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי הַמְחַפֶּה בְּכִלְאַיִם לוֹקֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם אֵיךְ אֶפְשַׁר כִּלְאַיִם עַל יְדֵי חֲרִישָׁה לֹא בִמְחַפֶּה. וַהֲוָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וגו'. בְּנִי אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל אִילֵּין קִילּוּסַיָּא יְכִיל אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַמְקַייֵם 37a עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לַעֲבוֹר שֶׁמָּא לִלְקוֹת. וְהָכָא לִלְקוֹת אֲנָן קַייָמִין. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּינָן שְׁבִיעִית אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי עֲקִיבָה. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר לוֹקִין עַל יְדֵי חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין לוֹקִין עַל יְדֵי חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. מַה טַעַם דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֙י כְּלָל. שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר פְּרָט. הַזֶּרַע וְהַזֶּמֶר בִּכְלָל הָיוּ וְלָמָּה יָֽצְאוּ לְהַקִּישׁ אֵלֶיהֶן וְלוֹמַר לָךְ מַה זֶרַע וְזֶמֶר מְיוּחָד שֶׁהֵן עֲבוֹדָה בָאָרֶץ וּבְאִילָן אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא עֲבוֹדָה בָאָרֶץ וּבְאִילָן. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵי דְבָרִים הֵן וּשְׁנֵי דְבָרִים יָֽצְאוּ מִן הַכְּלָל חוֹלְקִין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר חוֹלְקִין. אִית לֵיהּ לַחֲלוֹק אֵינָן חוֹלְקִין הָא לְלַמֵּד מְלַמְּדִין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן מְלַמְּדִין. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַכְּלָל בַּעֲשֵׂה וּפְרָט בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֵין עֲשֵׂה מְלַמֵּד עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין לֹא תַעֲשֶׂה מְלַמֵּד עַל עֲשֵׂה.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: celui qui recouvre de terre les mélanges hétérogènes est passible de la peine des coups de lanière. En effet, dit R. Yohanan à R. Yanaï, une Mishna spéciale (254)Mishna, IIe partie, (Makot 3, 11). indique que l’on est condamnable en semant un mélange interdit dans la vigne; or, comme il ne saurait être question d’opération interdite par la simple culture, il s’agit là de recouvrir avec de la terre les mélanges (ou les enfouir). R. Yanaï le félicita de cette déduction ingénieuse et dit (255)Cf. même série, (Sota 2, 5) ( 18b). de lui: Ils prodiguent l’or (la science) de la bourse (Is 46, 6); que nos préceptes ne s’éloignent pas de tes yeux, (Pr 4, 21); donne au sage et il deviendra encore plus sage (Pr 9, 9); le sage l’entendra et augmentera son savoir (ibid 1, 5). Toutefois, dit R. Simon b. Lakish, on peut dire de lui, malgré toutes ces louanges, que cette déduction est inutile; et la Mishna disant que l’on est condamnable est conforme à l’avis de R. aqiba, d’après lequel le maintien du mélange équivaut à une transgression prohibitive (et l’on est condamnable, sans avoir opéré un acte); or, de quoi R. aqiba parle-t-il? De la transgression, sans indiquer la peine encourue, et ici l’on indique que l’on est condamnable, en ce cas, de la peine des coups de lanière. On peut encore le prouver par ceci: il est question de ladite Mishna de culture ayant lieu la 7e année agraire. Or, comment parler de culture en la 7e année agraire selon R. aqiba? (N’en résulte-t-il pas que le maintien équivaut aux semailles)? Il se peut, fut-il répondu, que pour la 7e année agraire, on se range à l’avis de R. Eliézer, d’après lequel la culture accomplie en cette 7e année est passible de la peine des lanières (256)Ci-après, (Sheviit 2, 1)., tandis que, selon R. Yohanan, cette peine n’est pas applicable en ce cas. Quel est le motif de R. Eliézer? C’est que, dit-il, il est écrit (Lv 25, 2): la terre aura son repos Shabatique devant Dieu, ce qui constitue une règle générale; puis le verset tu n’ensemenceras pas ton champ, et tu ne vendangeras pas ta vigne (Lv 25, 4) forme une règle de détail; or, comme les questions de semaille et de vendange se trouvent indiquées implicitement dans la règle générale, pourquoi en parle-t-on à part? Pour établir une comparaison entre ces 2 règles et dire: de même que toute semaille ou vendange isolée représente un travail, soit sur le sol, soit sur l’arbre; de même tout travail concernant le sol ou les arbres est interdit en cette 7e année. Que répond R. Yohanan à cette déduction? Selon lui, ces 2 articles nouveaux (les semailles et la vendange) font précisément exception à la règle générale, pour indiquer que l’on distingue les travaux les uns des autres (au lieu des les comparer). Mais R. Eliézer n’admet-il pas forcément cette distinction? Il répond que cette exception à la règle n’indique pas qu’il faut distinguer entre les opérations, mais que l’on en déduit celles qui ne sont pas indiquées (donc, la culture y est comprise). Mais R. Yohanan n’admet-il pas que ce nouveau verset sert à déduire d’autres opérations? Ici, répondit-il, c’est différent, car la règle générale est formulée d’une façon impérative, tandis que l’exception est formulée d’une façon prohibitive; or, l’ordre affirmatif ne peut servir de prescription pour l’ordre négatif, ni l’inverse.
Pnei Moshe non traduit
המחפה בכלאים. שחיפה אותן בעפר וזה עשה מעשה בקיומן לפיכך לוקה:
א''ל ר' יוחנן. כששמע זה ממנו ולאו מתני' היא בפ' אלו הן הלוקין דתנינן שם יש חורש בתלם אחת וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין ובכלאים בכרם ובשביעית וי''ט וכהן ונזיר בבית הטומאה וקתני כלאים בכרם וכי האיך אפשר כלאים ע''י חרישה לאו במחפה שבשעה שחורש מחפה את הכלאים אלמא מחפה בכלאים לוקה:
והוה ר' ינאי מקלס ליה. לר' יוחנן וקרא עליו מקראות הללו הזלים זהב מכיס היא התורה החמודה מזהב ומצויה היא אצלך כזהב בכיס. בני אל ילוזו מעיניך. שכל זמן שאתה הוגה בהן אתה מוצא בהן טעמים הרבה ועל שהוציא הדין ממשנה זו:
בתר וכו'. אחר כל השבחים הללו אומר אני דלא מוכחא מהתם מידי שיכול אני לפרש להאי מתני' במקיים להכלאים לחוד ור''ע הוא דאמרינן לעיל דס''ל דעובר בל''ת:
כלום. ומדחי להא דר''ל דכלום אר''ע אלא לעבור בל''ת שמא ללקות הוא דקאמר בתמיה ועוד על כרחך דההיא מתני' לאו כר''ע מיתוקמא מן הדא דתנינן התם נמי שביעית וכי אית לך למימר שביעית כר''ע והא לדידיה אין לוקין על החרישה בשביעית:
פתר לה שביעית דר' אלעזר. כלומר אליבא דר''א שפיר מוקמינן לה נמי כר''ע דאיהו ס''ל דל''פ תנאי בזה ולכ''ע לוקין על החרישה בשביעית כדפליגי בהא ר''א ור''י וסוגיא זו עד סוף הלכה גרסינן לה בשבת פרק כלל גדול ובפ''ז דסנהדרין בהלכה ה':
הזורע והזומר בכלל היו. בכלל ושבתה הארץ ולמה פרט הכתוב להן ודריש להו במדה דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא ולענין להקיש אליהן דכל דבר שהוא עבודה בארץ או באילן לוקין עליהן:
מה עביד לה ר' יוחנן. ומה טעמא סבירא ליה אין לוקין:
שני דברים הן. לא תזרע ולא תזמור ושני דברים שיצאו מן הכלל חולקין בתמיה ופלוגתא היא פ' כלל גדול ובסנהדרין שם בהא דאמרינן הבערה יצאת מן הכלל לחלק ללמד על הכלל כולו לענין חילוק חטאות וחייבין על כל אחת ואחת וכן כרת באחותו דאמרינן דיצאת לחלק ואם שני דברים יצאו מן הכלל כגון הכא בשביעית וכן לא תנחשו ולא תעוננו דבכלל כל כישוף היה ויצאו מן הכלל פליגי בהא דלתני ר' ישמעאל התם חולקין הן כלומר מלמדין הן על הכלל כולו לענין חילוק חטאות ותנא דפליג עליה שם ס''ל דשני דברים שיצאו אינן חולקין דהוה להו כשני כתובים ואין מלמדין ור' יוחנן ס''ל כהאי תנא דאינן חולקין ואכתי לא אסיק טעמייהו עד לקמן:
ולית ליה לר' אלעזר חולקין. כלומר דשואל הש''ס דאם בגופה דמילתיה פליג על ר' יוחנן בכללא דחולקין דסבירא לן כתנא דפליג על ר' ישמעאל ושני דברים אין חולקין וכי לית ליה להאי כללא אלא דפוסק כר' ישמעאל ובסנהדרין גריס ועל דעתיה דר''א אינן חולקין והיינו הך דהש''ס שואל אם ר''א אית ליה נמי האי כללא בעלמא דאינן חולקין והכא טעמא אחרינא איכא כדלקמיה או דר''א כר' ישמעאל ס''ל דשני דברים חולקין הן:
אית ליה. וקאמר הש''ס דאף ר''א אית ליה האי כללא וכת''ק דר' ישמעאל דשני דברים אינן חולקין מיהו שאני ליה בין ענין לחלק ובין ענין להקיש כדמסיק:
לחלוק אינן חולקין. דלענין ללמד על הכלל לחלק שיהא חייב על כל או''א אין אנו למדין משני דברים שיצאו מן הכלל הא ללמד על הכלל לענין להקישו להפרט כדהכא דקאמר מה הפרט מפורש מיוחדין שהן עבודה בארץ וכו' בהא ס''ל לר''א דמלמדין:
ולית ליה לר' יוחנן מלמדין. ואם ר' יוחנן פליג וס''ל דאף לענין להקיש אין מלמדין:
שנייא היא. בעלמא ס''ל דמלמדין ושאני הכא שהכלל הוא בעשה ושבתה הארץ והפרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על ל''ת וכן אין הל''ת מלמד על העשה:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא מוּתָּר לַחְפּוֹר בּוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מַהוּ לַחְפּוֹר בּוֹ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְלַמְּדִין לְעִנְייַן אִיסוּר כָּךְ לְעִנְייַן הֵיתֵר לֹא יְלַמְּדוּ.
Traduction
D’après R. Yohanan (qui ne condamne pas la culture en la 7e année), on comprend qu’il soit permis d’y creuser des fossés, ou des cavernes, ou des citernes (257)''Selon la version d'Elie Fulda, c'est l'inverse: d'après R. Eliézer, qui par analogie applique la peine des lanières à la culture, on comprend qu'il soit aussi permis de creuser; mais que dit R. Yohanan?''; mais est-ce permis d’après R. Eliézer? de même qu’il ne tire pas de ce verset la déduction qu’il faut distinguer les uns des autres au point de vue des défenses, de même on n’établit pas de distinction à l’égard des choses permises (il n’est pas fait d’exception à la loi du repos).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' יוחנן ניחא. כלומר ניחא לן הא דפשיטא שמותר לחפור בשדהו בשביעית בורות שיחין ומערות שהרי אפי' חרישה שהיא לצורך עבודת הקרקע קאמר דאינה אסורה מן התורה:
על דעתיה דר' אלעזר. אלא לר' אלעזר דקסבר חרישה אסורה מן התורה:
מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות. מי אמרינן דכל עבודה בקרקע אסור או דילמא דלמדין אנו מן הפרט דדוקא דומיא דהני שהן עבודה לצורך הקרקע הוא דאסור:
כשם שאין מלמדין וכו'. כלומר דמהדר הש''ס דמאי קמיבעיא לך אדרבה לר' אלעזר טפי פשיטא לן דמותר דאילו לר' יוחנן איכא למיפרך דכשם שאין מלמדין מן הפרט לענין איסור דלא קאי בל''ת על החרישה כך לענין היתר חפירת בורות לא ילמדו דאימא ושבתה הארץ הקפידה התורה כל שהוא עושה בארץ ומיהת עובר בעשה הוא ואפ''ה אמרת דלרבי יוחנן מותר ומכ''ש לר''א דכשם שמלמדין לענין איסור כך ילמדו לענין היתר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source